בדיוק כמו בעלי החיים האחרים, גם צמחים עברו תהליכים אבולוציוניים מורכבים. השרכים שונים מרב הצמחים שאנו נתקלים בהם משום שאין להם שורשים או פריחה! לפיכך, הם אינם נשענים על רבייה דרך פריחה או זרעים.
תכונותיהם המיוחדות של השרכים ואיכותם האסתטית עוררה עניין בקרב אנשים כבר במאה ה-19. באנגליה של המהפכה התעשייתית השרכים קיבלו מעמד מיוחד בשל הקשר המעניין שלהם לכוח שהניע את המהפכה - הפחם.
בהתסכלות פשטנית, השרך הוא צמח פרימיטיבי ביחס לשאר הצמחים. הפרימיטביות זוהתה עם התקופות הקדומות ביותר של החיים בכדור הארץ. במאה ה-19, הפחם נחשב ל׳שרכים מאובנים׳ - ׳יהלום שחור׳ שראשיתו בצמחים האקזוטיים ששלטו בג'ונגלים. אותו חיבור בין הפחם, שסימן קידמה, ביסס כבוד מיוחד לשרכים והתייחסות אליהם כמקור הקידמה האנושית.
ההתלהבות משרכים חרגה מהעולם המדעי אל הציבור הרחב.
עדות לכך ניתן לראות בשימוש בשרכים בפיסול, טקסטיל, הדפסים, אוכל (!) ובמספר האדיר של ספרי בוטניקה חובבנית שפורסמו באותה תקופה על ליקוט שרכים. איסוף השרכים פשט על כל שכבות החברה הבריטית - מהפועלים במכרות שאספו שרכים בסופי השבוע לבין הבורגנות שהתייחסו לאיסוף כפעולה מתודית ומדעית.
איור משנת 1871 מהעיתון The Illustrated London News
Charles Sillem Lidderdale: The fern gatherer, 1877
כרטיס ברכה לחג המולד
ספר קטלוג שרכים
שרכים משגשגים במיוחד בטרריום.
המדענים הויקטוריאנים נהנו משיטת גידול זו והתייחסו אל הטרריום כאל ׳שמורת טבע׳ שמדמה את אותו עולם פראי, עתיק ואבוד.
